נעמה יוגב. רעיונאית
נטו טקסט
יום שישי ה-13
זה היה יום יפה. כשיצאתי מהבית לעבודה הייתי אופטימית, אפילו השיער הסתדר נפלא וזה קורה לעיתים ממש רחוקות.בעצם, שום דבר שקרה בבוקר הנעים ההוא לא רמז על המשך היום…
בצהריים קבלתי בריף חדש. מיד הוצאתי דף לבן, התלבטתי בין עט לעפרון,בסוף בחרתי בעט והתחלתי לחשוב, בידיעה שעוד מעט הדף יתמלא ברעיונות.
מילה על תקווה
תקווה. מילה שהיא המנון, עם, אמונה, היסטוריה.מילה שיכולה לעמוד בפני עצמה, רק היא על דף לבן ולמלא אותו במשמעות.היא גם יכולה להיות חלק מסלוגן מאוד ממלכתי או כזה אופטימי ומרגש.תקווה היא גם אישה. מכירים אותה?
יכול להיות שיש הרבה מילים כאלה, הרי יכולתי לכתוב כמעט את אותו הדברעל אהבה. שירים רבים נכתבו על אהבה זה נכון, גם סיפורים,אבל המנון של מדינה? נרטיב של עם? כאן שמור מקום של כבוד לתקווה.
שוויון בנטל השלמות
להיות החברה המושלמת, להיות הכלה המושלמת, האימא המושלמת, אשת קריירה מהוללת,בת הזוג המושלמת: קשובה, דואגת ודוחפת קדימה. מה נשאר, אה כן, להתגאות בגזרה המושלמת.גם אם אנחנו לא תמיד מצליחות, נשים רבות חיות תחת נטל השאיפה לשלמות. לעומת זאת הגברים, פחות.
לדעתי, השאיפה לשלמות לא מאוד מדאיגה את המין הגברי, לפחות לא בצורה הוליסטיתהנוגעת לכל תחומי החיים. נשאלת השאלה למה אתם עושים לעצמכם הנחות?בתור אישה תומכת ומעודדת אני חושבת שאתם לגמרי מסוגלים!
